הכביש מחולון ליפו

במקרה הזה, הכיוון היה הפוך
גם המכונית, או הנהג

יש כמה נקודות ציון על הכביש הזה: קאנטרי גולדשטיין (חיובי), הפניה לרחוב הרצל (חיובית) בעיקר, בגלל חנות כלי הכתיבה משרדילי שברחוב, בעליה מאזין לקול המוזיקה כל פעם שנכנסים והוא 'איש של ציוד משרדי'. תמיד אני מוטרדת, מיהם היורשים שלו. הבייגלה, (חיובי) שהפעם היחידה (היתה עוד אחת אבל ללא סיפור מעניין בצידה) שעצרנו בה, היתה אחרי מסיבת פורים של שנת 2010. אפשר להגיע משם מהכביש הזה גם לוולפסון, אבל וולפסון זו נקודה נייטרלית. כלא אבו כביר (חיובי) בעיקר בגלל המראות השבורות שמודבקות על החומות כלק מעבודת אומנות אינפנטלית, שעשו העצורים שם, כנראה. ואבו כביר, המכון (מאוד שלילי) מפלצת לבנה מוסתרת בתוך שיחים. אני מפחדת להפנות את המבט לשם אפילו, ואם יש יום שבו אני צריכה לקחת את הפניה הזו. אני בסכנת תאונה. מערבולת בבטן.

באחת ממשמרות הלילה בשדה התעופה, אחרי שרוב הנוסעים כבר עלו על הטיסות שלהם, נכנס מנהל המכון, בשקט, מפציע בצעדים חרישיים על רצפת השיש של החנות, השמש העולה שטפה את הטרמינל, דמיינתי ענן עשן מלווה את צעדיו, כמו ב'מכת הבכורות' בסרט "עשרת הדיברות" של ססיל בה דמיל.
קפאתי.
הוא נשא תיק מנהלים חום, הכרחתי את עצמי לא לחשוב מה יש בתוכו.
המחשבות שלי התפנו מיד לעובדה שעמד מולי, בעצם, איש ממש גבוה.

פחד ראשון - המכון. ובלי להזכיר שמות. ולא לפחד. מאמץ גדול.

יפו לכיוון חולון שבת אפריל 2011 (נכון לשתי התמונות)

(מ.ש.ש)