פתאום אני קולטת לכמה אנשים יש חרדת קיץ. אחי שחי באירופה בשנים האחרונות כל הזמן שואל אותי עליו, מנסה להבין עד כמה זה נורא, מה הוא יכול לעשות כדי להתגונן ואיך בדיוק זה מרגיש. אנשים מדברים על יולי אוגוסט כמו על איום טילים, מה יהיה, עוד מעט אי אפשר יהיה לצאת מהבית, צריך להתכונן, איך נעבור את זה.
נוכחותו של המזגן עדיין לא מובנת מאליה, רק בימים האחרונים נכנעתי והחלפתי שמיכה ואם יש בריזה אני זורמת ומנסה למשוך עוד לילה של אוויר מזוהם טבעי. זה עולה בהתקפי זיעה. השינה הופכת למקטעים מקטעים. אני מקבלת הצצה אל מאחורי הקלעים של התת מודע שלי, המייקינג- אופ. מבינה כמה אני חולמת, מקיצה כל שעתיים מעיסה של דימויים, שמה לה ולמנוחה.
אתמול התעוררתי מיתושה עקשנית ופצחתי בניסיון נואש לחיפוש המכשיר. בפעם הראשונה לא מצאתי אותו ובלית ברירה חזרתי לישון. בפעם השנייה כנראה שמצאתי אותו כי תקעתי אותו בשקע, אבל כשניסיתי להיזכר איפה הוא היה בבוקר, לא היה לי שמץ של מושג. יכול להיות שהתת מודע שלי באמת יודע משהו ממשי ופשוט שאני המודעת לא יודעת? מעניין. או שאולי סתם חיפשתי, מצאתי ושכחתי. לילה טוב.
(ע.ל)
(ע.ל)