חזרה לקונצרט. תזמורת סימפונית מתרגלת את קונצ'רטו מס' 20 של מוצארט לקראת הקונצרט הערב.
המבט מתמקד באחד הכנרים, גבר בסוף שנות החמישים, אשכנזי, שיערו מלא, בלורית סתורה מתנועות הראש עם קצב הכינור. כעת הוא נח, הכינור מכוון, בוודאי יסיימו בקרוב ויוכל ללכת הביתה להפסקת צהרים. חודש אוגוסט מחכה בחוץ, דביק ומשכיח כל צליל.
ישיבתו של הכנר שפופה מעט, כרסו לא גדולה אך ניכרת ביחס למבנה גופו הרזה. יש לו שפם, צבעו, כמו צבע שיער ראשו, בלונדיני מתבגר. על אפו משקפיים.
המנצח מכריז על סיום החזרה, הקונצרט יתחיל בשעה 2000, נפרדים.
הכנר קם, מקפל את כליו באיטיות נפרד בחיוך מזיע עוד קודם שנתקל בעמוד החום הממתין לו מעבר לדלתות הזכוכית. הוא בחוץ, עושה דרכו לביתו ברגל, מטפס עייף ומזיע אל הקומה השלישית, חדר המדרגות קריר, המזגן בדירתו נותר לעבוד, גל הקור מקבל את פניו בדירתו שטופת האור. דקות מעטות חולפות והוא במטבח במכנסיים קצרים ללא חולצה, יחף, חותך אבטיח.
מהטלויזיה בוקעים קולות באנגלית, ערוץ חדשות אמריקאי, דיווח על אירוע כלשהוא. הוא מרותק. האבטיח עסיסי, קר, מתוק. מטפטף. תיכף יילך לישון.
הדיווחים בחדשות מספקים מידע נוסף על האירוע. הוא לא בטוח, אבל, צלצול נשמע. זו הדלת? פלח האבטיח בידו, בפעם השניה לצלצול, הוא קם, האבטיח עוד בידו, ניגש אל הדלת. הבהלה מהצלצול משכיחה ממנו את טיפות האבטיח על המרצפות הבוהקות.
הוא פותח את הדלת, לא מסתכל בעדשה, אין לא זמן למתווך לסקרנות. כעת רואים את רגליו, יחפות, שיערותיהן בהירות, מולו, על סף ביתו זוג רגליים יציבות, של איש צעיר, נתונות בנעליים אופנתיות אך אווריריות, מכנסי קיץ. פלח האבטיח צונח אל הרצפה. מתרסק עוד לפני שנאמרת מילה ביניהם.
כנר מבוגר (ברוסית)
רובי... מה...? מתי חזרת?
כנר
בלאט...
סצנה שניה - הצעה שניה
רחש המפגש של הרצפה עם קליפת האבטיח מעיר אותו.
הוא נרדם על הספה, שלולית דביקה מסביב לקערת האבטיח מזכירה לו את מה שחלם.
הטלויזיה ממשיכה לשדר חדשות לא מכאן. גופו כואב, קור המזגן הרדים את שריריו. בגב כף ידו הוא מנגב שארית נוזל ליד פיו.
מעניין אם יצליח לחזור לישון עכשיו במיטתו. הסלון מואר מדי.
הוא קם. מתקרב אל מכשיר הטלפון, מרים אותו וחוזר לשבת. מתחיל לחייג ומפסיק. מנתק. נאנח. עוצם עיניו, הקונצ'רטו שינגן הערב מתנגן באוזניו.
הוא קם שוב, משאיר את קערת האבטיח על השולחן ומדדה אל החדר.
המבט מתמקד באחד הכנרים, גבר בסוף שנות החמישים, אשכנזי, שיערו מלא, בלורית סתורה מתנועות הראש עם קצב הכינור. כעת הוא נח, הכינור מכוון, בוודאי יסיימו בקרוב ויוכל ללכת הביתה להפסקת צהרים. חודש אוגוסט מחכה בחוץ, דביק ומשכיח כל צליל.
ישיבתו של הכנר שפופה מעט, כרסו לא גדולה אך ניכרת ביחס למבנה גופו הרזה. יש לו שפם, צבעו, כמו צבע שיער ראשו, בלונדיני מתבגר. על אפו משקפיים.
המנצח מכריז על סיום החזרה, הקונצרט יתחיל בשעה 2000, נפרדים.
הכנר קם, מקפל את כליו באיטיות נפרד בחיוך מזיע עוד קודם שנתקל בעמוד החום הממתין לו מעבר לדלתות הזכוכית. הוא בחוץ, עושה דרכו לביתו ברגל, מטפס עייף ומזיע אל הקומה השלישית, חדר המדרגות קריר, המזגן בדירתו נותר לעבוד, גל הקור מקבל את פניו בדירתו שטופת האור. דקות מעטות חולפות והוא במטבח במכנסיים קצרים ללא חולצה, יחף, חותך אבטיח.
מהטלויזיה בוקעים קולות באנגלית, ערוץ חדשות אמריקאי, דיווח על אירוע כלשהוא. הוא מרותק. האבטיח עסיסי, קר, מתוק. מטפטף. תיכף יילך לישון.
הדיווחים בחדשות מספקים מידע נוסף על האירוע. הוא לא בטוח, אבל, צלצול נשמע. זו הדלת? פלח האבטיח בידו, בפעם השניה לצלצול, הוא קם, האבטיח עוד בידו, ניגש אל הדלת. הבהלה מהצלצול משכיחה ממנו את טיפות האבטיח על המרצפות הבוהקות.
הוא פותח את הדלת, לא מסתכל בעדשה, אין לא זמן למתווך לסקרנות. כעת רואים את רגליו, יחפות, שיערותיהן בהירות, מולו, על סף ביתו זוג רגליים יציבות, של איש צעיר, נתונות בנעליים אופנתיות אך אווריריות, מכנסי קיץ. פלח האבטיח צונח אל הרצפה. מתרסק עוד לפני שנאמרת מילה ביניהם.
סצנה 2 (26.5)
הבחור הצעיר מביט בו ישר בעיניים. הוא גבר נאה בתחילת שנות ה-30 לחייו. גוון עורו בהיר, שערו כהה ועיניו חומות. רזה. למרות המבט המופגן הישיר, הוא הראשון שמוריד את עיניו אל הרצפה.
כנר מבוגר (ברוסית)
רובי... מה...? מתי חזרת?
תוך כדי דבריו דורך הכנר על האבטיח שהתרסק על הרצפה ומתלכלך.
כנר
בלאט...
הוא מדדה לכיוון המטבח, נזהר שלא לדרוך על החלק הקדמי של כף הרגל שמלא במיץ אבטיח כדי לא להכתים את הרצפה ומותיר את רובי בפתח לבדו. מטבח קטן של דירה ישנה, עם שולחן ושני כיסאות. הוא מחפש משהו לנקות איתו ולוקח מגבת מטבח מוכתמת שתלויה על אחת מידיות ארונות המטבח. הוא מדדה בחזרה לפתח ורק אז מנקה את כף הרגל ואת הרצפה.
כנר (עברית, במבטא רוסי כבד)
תיכנס, למה אתה לא נכנס, תיכנס.רובי מביט בו ונכנס בשקט. הכנר מסמן לו על הספה. רובי מניח את תרמיל הגב שתלוי על כתפו האחת ומתיישב.
כנר
אולי רוצה לשתות משהו? אבטיח? רובי (עברית ללא מבטא)
מים קרים אם יש. תודההכנר מהנהן במרץ וכבר פונה לעבר המטבח אבל אז נזכר.
כנר
קרים אין... בדרך כלל. מהברז טוב? רובי מהנהן. הכנר פונה לכיוון המטבח.
רחש המפגש של הרצפה עם קליפת האבטיח מעיר אותו.
הוא נרדם על הספה, שלולית דביקה מסביב לקערת האבטיח מזכירה לו את מה שחלם.
הטלויזיה ממשיכה לשדר חדשות לא מכאן. גופו כואב, קור המזגן הרדים את שריריו. בגב כף ידו הוא מנגב שארית נוזל ליד פיו.
מעניין אם יצליח לחזור לישון עכשיו במיטתו. הסלון מואר מדי.
הוא קם. מתקרב אל מכשיר הטלפון, מרים אותו וחוזר לשבת. מתחיל לחייג ומפסיק. מנתק. נאנח. עוצם עיניו, הקונצ'רטו שינגן הערב מתנגן באוזניו.
הוא קם שוב, משאיר את קערת האבטיח על השולחן ומדדה אל החדר.
(מ.ש.ש)